גן החיות בבלוג שלי

את האמת  אני בעצמי התלהבתי מהקישור של בלוג אחר שמדבר על החיות http://www.zooborns.com/ וגם התיאומים שלי מאוד התלהבו מהתמונות ובמיוחד שבתקופה הזאתי עניין החיות אכי מושך תשומת לבם.

אבל את האמת ההתלהבות מול המחשב לא שווה ביחס להתלהבות ביקורם בגן החיות . ...כל הגוף שלהם קופץ .מלטפים. מאכילים. משחקים .מסברים.וגם מדברים עם החיות ומתייעצים איתם ...זה מאוד מגניב .אני בתור אמא ומורה ממליצה מאוד לבקר במיוחד בגן החיות   כל הזמן ( במקום לבקר בקניון או למסעדה)אני חושבת שהילדים מוצאים את עצמם ביחד עם החיות  זה העולם שלהם (טבע)!!

המיכל

ערב טוב בנות.
יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות גדולות בארה"ב.
המרצה עמד מול הקבוצה ואמר להם : אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו, לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל.
כאשר התמלא המיכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרם המרצה את מבטו באיטיות ושאל: " האם המיכל מלא? " כולם השיבו " כן".
המרצה המתין מספר שניות ושאל : " האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל : "האם המיכל מלא?"
עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו, אחד מהם השיב " כנראה שלא".
" נכון" השיב המרצה הזקן, חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול, בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל, החול מלא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו : " האם המיכל מלא?".
הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים : " לא".
"נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השלחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזה אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו :" אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
"לא", השיב המרצה הזקן. " לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך".
דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר : "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?.
" מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות כחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים, אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ והחול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".  

לבדו כאן לומד

התיחסות למאמרו של ג' הורוויץ מצורף קישור ובו מתייחס המחבר על הכתיבה בכלל ואיך השפיעה הטכנולוגי על המיומנות הזאתי היום הכתיבה לו רק באחיזת עיפרון היום דרך הקלדה הכתיבה נהית בומפית .ציפורית ,המחבר ממשיך ומשווה בין היום והעבר שבזמננו הכתיבה הייתה אישית מתפתחת עם הזמן ,היום היא מאוד לא אישית תוך כדי הכתיבה כבר מפורסמת והאחרים מתחלים להגיב .
ואני רואה היום הכל מפורסם אין החלק הפרטי שקשור רק לי ואני בו רוצה להתייחס לפיסבוק אם רוצים לדעת על חדשות של מישהו פשוט מאוד צופים בפיסבוק שלו ויודעיים הכל אפילו מתי הלך לישון........

וגם השפה נהית מצומצמת וכמה שפחות אותיות  טלגרפית .השפה מאוד דלה ולא עשירה כי לרב הילדים עושים העתק הדבק בלי ליצור החלק שלהם מה הבינו ?מה השפיע? ובו גם התייחס המחבר והראה השונה בין הסופר והמעתיק לסופר יהיה החלק הגדול משלו והוא במרכז וחלק טן ושולי לאחרים  ובדיו בניגוד למעתיק (הלא סופר).גם אנחנו הגדולים ואפילו בבלוגים אני רואה שיותר מעתיקים .מדביקים מאשר כותבים ....