יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות גדולות בארה"ב.
המרצה עמד מול הקבוצה ואמר להם : אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו, לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל.
כאשר התמלא המיכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרם המרצה את מבטו באיטיות ושאל: " האם המיכל מלא? " כולם השיבו " כן".
המרצה המתין מספר שניות ושאל : " האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל : "האם המיכל מלא?"
עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו, אחד מהם השיב " כנראה שלא".
" נכון" השיב המרצה הזקן, חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול, בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל, החול מלא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו : " האם המיכל מלא?".
הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים : " לא".
"נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השלחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.
המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזה אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו :" אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
"לא", השיב המרצה הזקן. " לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך".
דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר : "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?.
" מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות כחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים, אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ והחול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".
7 תגובות:
מרים יקרה,
בכל פעם שאני קוראת את הפוסטים שלך, אני חושבת לעצמי שיותר יפה מזה לא יהיה... אך לשמחתי אני מתבדה כל פעם מחדש.
תודה על הסיפורים המחכימים ועל מוסר ההשכל, אשר מעניק חומר למחשבה.
אני כבר יודעת מהן האבנים הגדולות בחיי, ועתה, עם לחץ הלימודים, אקפיד לא להזניח אותן...
תודה,
אילנית.
נהניתי מאד מהסיפור, וזה מיד חיבר אותי לקורס של אתי חגי- מיומנויות ניהול, היא ביקשה מאיתנו לחפש את החזון שלנו לשאול את עצמנו מהו הדבר המשמעותי ביותר לנו ושאותו נרצה לעשות בעוד כמה שנים, מהם המקומות שמרגשים אותנו. ובעצם בשפת הסיפור שלך מהם האבנים הגדולות המשמעותיות שלנו? האם את מרשה לי לקחת את הסיפור לקורס שלה ולספר אותו שם?
כמו אילנית וטליה מאוד נהניתי לקרוא את הפוסט שלך.
אכן כל אחד צריך למצוא את האבנים הגדולים שלו, הערכים והאמונות שמובילים אותו את דרך החיים.
בכל פעם שאני קוראת דבר שכזה הוא ממקד את מחשבתי, אולי אני צריכה כל יום לקרוא משהו שכזה.
תודה על הפוסט המקסים
שבוע טוב
הדר
תודה שביקרתן אצלי בבלוג .טליה בטח אתיכולה
תודה שביקרתן אצלי בבלוג.
מרים ערב טוב
סיפור מדהים ומעניין וחשבתי לרגע האם אני הכנסתי במיכל שלי האבנים הגדולים ואחר כך השאר ואני רואה בעצמי שאני לפי הסיפור בדרך הנכונה ואני מקווה שאמשיף כך ואלמד הסיפור הזה לבנים שלי באמת תודה
מריומה שלום
כל שורה מהפוסט שלך מעוררת מחשבה , אז למה הוא התכוון?
המסכנה ממש מדהימה , ומעוררת עוד מחשבה: מה היא האבנים הגדולות בחיי? ולפי דעתי אם יכולתי לענות על השאלה הזאת אני מצליחה לסדר את החיים שלי יותר ויותר.
אני אשתדל.
הוסף רשומת תגובה