מבט רפלקטיבי

סוף הוא תמיד התחלה
מילים: לאה נאור

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר?
- רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,

כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.

כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

כשהסרט נגמר החיים מתחילים,

הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.

כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר.

כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

- טוב יותר? רע יותר?

- לא יודעת מה יותר.

משהו אחר.

                    זה הבוסט האחרון שאני מציגה בקורס הזה אבל כנראה שהבלוג שלי ימשיך (זה לא הסוף) הוא נהיה חלק ממני שקשה לפרד ...למרות ההתחלה שהיתה לרב תהו ווהו לא ידעתי איך להתחיל התלבטתי המון אבל כמו שהזכרתי שאני חייבת לטוס ..וטסתי והגעתי עד לשמיים לפעמים מזג אוויר לא עזר  נחתי קצת ולפעמים הכרתי מקומות חדשים וחזרתי למקןם שהתחלת ...

כך התפתח הבלוג שלילפי שלבי המודל של גילי סלמון אני חושבת שעברתי את כל  השלבים , כל רשומה מייצגת שלב בסולם , את מרבית רשומותי עסקו בהצגת הפאן האישי שלי דרך סיפורים מהחיים ששיקפו אותי. ועסקתי גם ברשומות שהתעסקו במדיה ומה זה בלוג knowledge development  construction ולמדתי דרך הבלוגים נודאים מעניינים וחדשים,,אני מקווה שאמשיך להתעניין

הגבתי וגם היו לי תגובות התגובות שהיולי היו חלק מרשומות לפעמים שאילה , מחמאה וידע

אני חייבת להודות שהבלוג העניק לי ידע וחשיפה לעולם אחר ו שונה...

גן החיות בבלוג שלי

את האמת  אני בעצמי התלהבתי מהקישור של בלוג אחר שמדבר על החיות http://www.zooborns.com/ וגם התיאומים שלי מאוד התלהבו מהתמונות ובמיוחד שבתקופה הזאתי עניין החיות אכי מושך תשומת לבם.

אבל את האמת ההתלהבות מול המחשב לא שווה ביחס להתלהבות ביקורם בגן החיות . ...כל הגוף שלהם קופץ .מלטפים. מאכילים. משחקים .מסברים.וגם מדברים עם החיות ומתייעצים איתם ...זה מאוד מגניב .אני בתור אמא ומורה ממליצה מאוד לבקר במיוחד בגן החיות   כל הזמן ( במקום לבקר בקניון או למסעדה)אני חושבת שהילדים מוצאים את עצמם ביחד עם החיות  זה העולם שלהם (טבע)!!

המיכל

ערב טוב בנות.
יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות גדולות בארה"ב.
המרצה עמד מול הקבוצה ואמר להם : אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו, לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל.
כאשר התמלא המיכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרם המרצה את מבטו באיטיות ושאל: " האם המיכל מלא? " כולם השיבו " כן".
המרצה המתין מספר שניות ושאל : " האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל : "האם המיכל מלא?"
עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו, אחד מהם השיב " כנראה שלא".
" נכון" השיב המרצה הזקן, חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול, בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל, החול מלא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו : " האם המיכל מלא?".
הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים : " לא".
"נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השלחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזה אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו :" אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
"לא", השיב המרצה הזקן. " לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך".
דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר : "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?.
" מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות כחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים, אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ והחול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".  

לבדו כאן לומד

התיחסות למאמרו של ג' הורוויץ מצורף קישור ובו מתייחס המחבר על הכתיבה בכלל ואיך השפיעה הטכנולוגי על המיומנות הזאתי היום הכתיבה לו רק באחיזת עיפרון היום דרך הקלדה הכתיבה נהית בומפית .ציפורית ,המחבר ממשיך ומשווה בין היום והעבר שבזמננו הכתיבה הייתה אישית מתפתחת עם הזמן ,היום היא מאוד לא אישית תוך כדי הכתיבה כבר מפורסמת והאחרים מתחלים להגיב .
ואני רואה היום הכל מפורסם אין החלק הפרטי שקשור רק לי ואני בו רוצה להתייחס לפיסבוק אם רוצים לדעת על חדשות של מישהו פשוט מאוד צופים בפיסבוק שלו ויודעיים הכל אפילו מתי הלך לישון........

וגם השפה נהית מצומצמת וכמה שפחות אותיות  טלגרפית .השפה מאוד דלה ולא עשירה כי לרב הילדים עושים העתק הדבק בלי ליצור החלק שלהם מה הבינו ?מה השפיע? ובו גם התייחס המחבר והראה השונה בין הסופר והמעתיק לסופר יהיה החלק הגדול משלו והוא במרכז וחלק טן ושולי לאחרים  ובדיו בניגוד למעתיק (הלא סופר).גם אנחנו הגדולים ואפילו בבלוגים אני רואה שיותר מעתיקים .מדביקים מאשר כותבים ....

טכנולוגיה והתלבטיות בנר החיים

אני עדיין מתלבטת אם אני בעד או נגד שימוש  האינטרנא בגיל הרך  ....
לאור קריאתי במאמר מצאתי נתיבים שעזרו לי להשתכניע או לחדד את החלטותי בהכנסת האינטרנט בגיל הרך
היא שימוש האיהטרנט  לילדים בגיל הרך ע"י מתווך בנתונים האמפירים של המחקר לפי (klein,1996),המרמזים שהפועוליות בין מבוגרים לילדים מהווים התנהגות מתווכת והם גם משפיעים על ילדים ללמוד מהתנסיות ותיווך המבוגר
"שילוב ההנחיה של מבוגר מתווך בסביבות למידה ממוחשבת לגיל הרך , מאפשרת שימוש מושכל בטכנולוגיות מתוקשבות במערך הלמידה של הילד"(ניר-גל וקליין,1999).
ומצאת גם במאמר שעבודה עם מתווך מלמדת כמה דברים חשובים בעיני:
1.וויסות התנהגות.
2.מיקוד.
3.ריגוש.
4.הרחבה.
5.עידוד.
6.התנהגות משתפת.
אז אני בעד ביקורת ותיווך ואינטרנט הבטוח,ואנטרנט מותאם..כך אני מרגישה שאפשר לעבוד עם האינטרנט בסביבה בטוחה  ומתאימה לרמתו של הילד ובנוף יש פעילות ופידבאק ואיטראקציה כדי לפתח את השפה....
למידע נוסף :תפתחו את הקישור: שימוש באינטרנט בגני ילדים

.



 סיפור מהחיים בנר החיים

זהו סיפור על אב ושלושת בניו, לקראת מותו רוצה האב להוריש לאחד מבניו מחסן, האב מחליט שיוריש לזה שיצליח למלאו ביממה. כל בן מנסה בתורו. הבכור קם מוקדם בבוקר, מתחיל לעבוד, יש לו אורוות ומחליט שימלא את המחסן בקש, היום מתקדם ולא התקרב לרבע. שוקעת השמש וללא הצלחה. השני בעל לולים, החליט למלא בנוצות, חשב שמילא, אך אביו דחף את הנוצות וגילה שיש עוד מקום רב. השלישי ביום השלישי לא עושה דבר, האחים מציצים מדי פעם, אין תזוזה. לקראת דמדומים, אוסף הבן הצעיר את אשתו וילדיו למחסן, אביו ואחיו מסביב. מניח במרכז נר ומדליקו והחדר מתמלא באור. אין פינה שאינה מוארת באור הנר. אומר אביו, אכן זכית. אך יותר מהמחסן זכה במילוי ובהתמלאות במשהו גדול יותר.

" אכן זו המטרה, לנסות למלא את לבבותינו. אור הנר חודר לכל מקום, תנסו תמיד לחשוב על החניכים שלכם, חום ואהבה הם האור שממלא את החיים שלהם".

אל תתנו לאחרים להרוס את החלומות שלכם.

לילה טוב בנות.
אני מנסה כל היום לכתוב משהו אבל לא מצליחה, ולכן ביקשתי את עזרת בעלי, לפחות שיתן לי משהו שאני אוכל לכתוב עליו, אז הוא סיפר לי מה עשה שלשום בשיעור של החינוך כתה - בעלי הוא מורה לשל"ח וגיאוגרפיה בב"ס מקיף דבוריה ומחנך כתה ז- הנושא מצא חן בעיני והחלטי לשתף אתכן בו, למעשה הקריא לתלמידים סיפור ודנו אחריו במשמעויות שלו, הכל סובב האמונה בעצמך והגעה ליעדים.
סיפור הצפרדע.
באחד הימים השתתפו להקת צפרדעים בתחרות, המטרה היתה כיבוש פסגת גבעה ליד האגם, מיד עם שמיעת צפירת ההתחלה זינקו כולם במרץ, אולם לאט לאט התחילו להתעייף, חלקם גם מעד וחלקם החליק והידרדר במורד הגבעה, הצופים וגם הפורשים התחילו לקטר, "אוי כמה זה קשה", " אף אחד לא יכול להגיע לפסגה", , זה בלתי אפשרי...", והצפרדעים התחילו לפרוש אחד אחד\ חבורה קטנה המשיכה בכל זאת לעלות, ואיתם גם עלו הקריאות, "אתם לא תצליחו", " זה בזבוז זמן", " גם לכם ייגמר האוויר", ואכן בקטע העליון של הגבעה הייכן שהמורד הוא יותר תלול, נשרו עוד ועוד צפרדעים, נדמה היה שאף אחד לא המשיך, אבל צפרדע אחד קטן המשיך והמשיך בעליה כאילו עכשיו התחיל, " מי הוא חושב את עצמו", " אין לו סיכוי" אמר אחד הצופים, " הוא חושב שהוא יצליח איפה שהגדולים נכשלו", " הוא באמת חוצפן" , פלט אחר. אולם הצפרדע הקטן המשיך והמשיך עד שכבש את פסגת הגבעה.
אף אחד לא האמין, הצפרדע הקטן הזה הצליח היכן שגדולים וחזקים ממנו נכשלו, איך הוא עשה את זה? מה  הסוד שלו? מה הכוח שלו?
 התקרבו אליו ושאלו אותו איך עשית את זה? הוא לא ענה... עוד פעם שאלו אותו ואין עונה..... למה הוא לא עונה? נדהמו, הוא לא שומע אותכם, ענה אחד הצפרדעים מהצד, הוא........חירש.
לילה טוב.